זכרונות
מאבא (כתב
דולפי שנת 2007)
לפי
בקשתך אנסה
למתוח כמה
קווים לזכרו
של איזי,
בתקופות בחייו
שהיו משותפות לו
ולי, וזאת לאו דווקא בסדר
כרונולוגי.
הכרתי
את איזי כאשר
היינו בשנות
חיינו הראשונות
וקרובות ליציאתנו
לאור העולם.
מאחר וחיינו
בשכנות הלכנו
יחד לאותו גן
ילדים. קשה לי להיזכר
בסיפורים
מיוחדים
באותה תקופה.
הסיפורים
מתחילים לצוף
בתקופת היותנו בבית
הספר העממי
ובארבעת
השנים
הראשונות בתיכון
(ברומניה
באותם הזמנים
תקופת
בית
הספר חולקה
לארבע שנים
עממי ושמונה
שנים תיכון).
בין
יתר הדברים
שעשינו בכיתה
והצחיקו מאד
את הכיתה היה
דבר שבעצם לא
היה בכלל בשליטתנו;
מספיק היה
שהסתכלנו זה
לזה כדי לגרום
להתפרצות
אדירה של צחוק
שלנו שכמובן
גררה אחריה
צחוק אדיר של
הכיתה כולה. וזאת
באמת הייתה
בעיה וכל הניסיונות שלנו
להתאפק
ולהתגבר עלו
בתוהו. המורה
הפרידה
בינינו
והושיבה אותנו
במרחק הכי גדול
בכיתה שניתן
היה להושיב.
זה באמת עזר
קצת אבל לא
לחלוטין. רק
הזמן עשה את
שלו ופתר
הבעיה לאחר
כמה שבועות.
תחבולה
מעניינת
שהמצאנו על
מנת להקשיב לשיעור
ויחד עם זה להימנע
מלהיות
חשופים לשאלות
המורים!!!!.
היינו
מתחבאים בתוך
נישה שהייתה
מאחורי מיתלה
בגדים. הנישה
הייתה מספיק
גדולה
להכיל
ולשכן עוד
ארבעה
תלמידים. ז"א
שמלבד איזי
ואנוכי יכלו
עוד שניים
להיכנס ולהשתכן
שם!!
ידועה
העובדה
שתלמידים
בשנות
הטפשעשרה
יכולים להיות
מאד אכזריים
כלפי מורים
חלשים
מבחינת פיסית
וחלשים
מבחינת אופי.
לצערו של
המורה
ללטינית
התכונות
הללו התאימו
לו בדיוק. ואם
נוסיף שהוא גם
היה עני המרחק
מבדיחות אכזריות
היה קצר. למשל,
היינו (איזי
ואנוכי ביניהם)
אורזים יפה חתיכה
עץ עגולה ומגישים
לו החבילה
בתור כיכר לחם
שאמור היה לפתוח
אותה בביתו.
כמו כן נצלנו את
התכונות שלו
לעוד מעשה
קונדס: לקראת
סוף השיעור
שניים שלושה
מהתלמידים,
ואיזי
ביניהם,
בגלל גופו
הרחב, היו
נגשים אליו
בתירוץ לשאול
שאלה שלא
הייתה מובנת בזמן
השיעור, ותוך
כדי כך היו
מסתירים
במחסום אנושי
את פניו של
המורה,
מהשולחן שעליו
היה מונח
מחברת הכיתה
עם השמות
והציונים של
התלמידים.
תלמיד שהיה לו
ציון נמוך
היה ניגש
ומחליף אותו
לציון גבוה
יותר.
אחד
המקצועות
האהובים של
איזי היה גיאוגרפיה.
באחד השעורים
אחד התלמידים
ניקרא
אל
הלוח על מנת
להצביע על
המפה שהייתה
תלויה על קיר,
את מקומם של
הארצות
השונות באירופה
. בין הארצות
שנתבקש
להצביע עליה
הייתה איטליה.
משום מה, על אף
העובדה שאיטליה
בולטת במרכז
המפה התלמיד
לו זיהה אותה.
אז איזי צעק
אליו Cizma, Cizma שבעברית
זה מגף. לשווא,
כל הצעקות של
איזי לא עזרו!!!.
הסיפורים
הנ"ל הם
קשורים בכותלי
בית הספר אולם
באותה תקופה
היו גם הרפתקאות מחוץ
לכותלי בית
הספר עליהם
אכתוב במועד
מאוחר יותר.
אוסיף
את תקופת
המלחמה, תנועת
הציונית,
מחנות קיץ,
בית הילדים
בגגיה
שברומניה,
העלייה לארץ,
השהייה
בקפריסין, בית
הספר עיינות,